ראשית התנועה בבלגיה
בשנת תרצ"ב החלה קבוצה של חמישה נערים להיפגש מידי שבוע אחרי הלימודים למשחקי פינג-פונג במועדון מקומי באנטוורפן. כמה בוגרים מתנועת "צעירי המזרחי" הציעו לנערים לצקת לפגישות החבריות תוכן ערכי-ציוני. כך הוקם סניף בני עקיבא באנטוורפן, שתוך זמן קצר הצטרפו אליו מאות מילדי ונערי העיר אנטוורפן, שחונכו בדרך של תורה ועבודה, ציונות ועליה. השמועה התפשטה גם מעבר לגבולות אנטוורפן, ותנועת בני עקיבא הפכה במהרה לגדולה ולחזקה ביותר בבלגיה. למרבה הצער, רבים מחברי התנועה נספו בשואה. בשנת 2010 יצא ספר המנציח את זכרם ואת פועלם.
 
פעילות התנועה בבלגיה
הכשרות
ההכשרה בפוטה Putte
בית הספר החקלאי בבומל Bomal
ההכשרה בלֶב Leves

סניפים
הסניף באנטוורפן Antwerpen
הסניף בבריסל Bruxelles

בתי ילדים
בית הילדים במרקין - רונקייר MARQUAIN ET RONQUIERES
ההכשרה בפוטה Putte
ההכשרה בפוטה (ע"י אנטוורפן) הוקמה בסוף שנות ה-30 על ידי אייבי קהתי, שרצה לעלות לארץ אך לא קיבל סרטיפיקט מהמזרחי. אייבי הקים באופן עצמאי הכשרה, ואליו הצטרפו עוד ארבעה חברים. רובם עזבו די מהר ואייבי נשאר בהכשרה לבד רוב הזמן. להפתעתו של אייבי גם לאחר שעבר הכשרה ארוכה לא הסכימו בתנועה לתת לא סרטיפיקט, והוא מצא את דרכו ארצה באופן עצמאי ובדרכים מפותלות.

חזרה לרשימה
 
בית הספר החקלאי בבומל Bomal
באביב שנת 1942, נפתחה הכשרה חלוצית בוילה כפרית בשם LARAMÉ, בבומל. את ההכשרה הקים ותיחזק בפועל יהודי בשם נייקר, שהיה נציג הקהילה היהודית בבריסל.
בהכשרה לקחו חלק גם חלוצים מתנועת הנוער גורדוניה, אך חלוצי בני עקיבא, תחת הדרכתו המסורה של מוריס פישר, היו החלק הדומיננטי והתוסס בה. החלוצים, כארבעים במספר, עבדו בפרדסים הסמוכים, גידלו תפוחי אדמה, עגבניות, שזיפים, והצליחו גם לקיים פעילות תרבותית על אף המצב המתוח. באוגוסט 1942 החלו המשלוחים, ורבים עזבו את ההכשרה, ביניהם גם האגרונום שניהל אותה באופן רשמי. מאותה עת שימשה ההכשרה כמקלט עבור אלו שלא היה להם מקום מסתור טוב יותר. מספר החלוצים עמד פחות או יותר על חמישה עשר, והתחלופה היתה גדולה, רבים עזבו, אחרים הצטרפו, ביניהם היו בני נוער שהצליחו לקפוץ או לברוח מרכבות הגירוש, והגיעו באופן פרטי למקום זה, ששמו הלך לפניו. בפברואר 1943, בעקבות ידיעות שהגיעו מהמחתרת הבלגית, עזבו החלוצים את ההכשרה בחופזה. ואכן, שבועיים לאחר מכן פשטו חיילי הגסטפו על המקום (ע"פ עדויות האיכרים היו שם כ-200 חיילי גסטפו), אך לא מצאו שם איש.


חזרה לרשימה
 
ההכשרה בלֶב Leves
בכפר לֶב שעל יד נמור (Namur) הוקמה באביב של 1945 הכשרה של בח"ד. האחוזה בלֶב היתה שייכת לנאצי בלגי, הוחרמה ע"י הממשלה הבלגית לאחר המלחמה, ונמסרה לפעיל הבח"ד יצחק קנולר, לצרכי הכשרה חלוצית-ציונית של הבח"ד.
הקבוצה הראשונה של ההכשרה מנתה כ-20 חלוצים וחלוצות, שהתה במקום כחצי שנה ועלתה יחד ארצה סמוך לראש השנה. החלוצים הועסקו בשעות היום אצל איכרי הסביבה בעבודה חקלאית, ובערבים למדו יחד תורה, תלמוד, עברית וידיעת הארץ. את השיעורים העביר לרוב עקיבא גלנדואר, שנפל לימים בכפר עציון בד' אייר תש"ח.
הקבוצה השניה שהתה במקום במהלך החורף של 1945-1946, תקופה בה אין עבודה חקלאית באזור זה. את ניהול ההכשרה קיבל לידיו חייל הבריגדה דוד בן דוד. בהעדר עבודה חקלאית ניצל דוד את הזמן הפנוי ל"הכשרה רוחנית" שכללה לימודי יהדות, עברית וידיעת הארץ, וגם להכשרה מעשית בהפעלת נשק.


חזרה לרשימה
           
הסניף באנטוורפן Antwerpen
תחילתו של הסניף ברחוב סטום 9 (STOOM STRAAT 9) ולאחר מכן הוא בתחנות שונות. החניכים בסניף למדו עברית, והתכוננו נפשית ומעשית לעליה לארץ ישראל, במקרים מסוימים בניגוד לרצון הוריהם. למרבה הצער, רק מעטים נשארו מהסניף המפואר באנטוורפן. הנאצים כבשו את בלגיה ב-10 במאי 1940, הסניף קיבל אישור להמשיך את פעילותו בנסיבות מסוימות, אך פעילות זו לוותה בחששות רבים, והתקיימה בבתים פרטיים. רבים מהחניכים, בעיקר הילדים, לא שרדו את השואה, וכך הסתיים לו פרק מפואר זה של סניף תוסס ושוקק חיים ופעילות ציונית.


חזרה לרשימה
 
הסניף בבריסל Bruxelles
בשנת 1938 נשלח דוד איזבוצקי מסניף בני עקיבא הגדול באנטוורפן אל בריסל, על מנת להקים שם סניף נוסף. בריסל הבירה היתה עיר גדולה יותר, עם נוכחות יהודית קטנה ביחס לאנטוורפן, אך סניף בני עקיבא שם הצליח לגייס בין 60 ל 70 צעירים שהשתתפו בכל הפעילויות של התנועה.


חזרה לרשימה
 
בית הילדים במרקין - רונקייר MARQUAIN ET RONQUIERES
בשיאו של הכיבוש הנאצי בבלגיה, חיפשו יהודים רבים מקומות מסתור עבור ילדיהם הקטנים במוסדות ובמשפחות נוצריות, כדי לנסות להציל אותם. התוצאה היתה שילדים רבים נמסרו למנזרים ולמשפחות נוצריות וגדלו שם במשך מספר שנים. בתום המלחמה נותרו רוב הילדים יתומים. לא תמיד הם זכרו את זהום היהודית, וגם כשהזכירו להם - לא תמיד רצו לחזור. איסופם וחינוכם מחדש דרשו מסירות נפש רבה.
באותה העת התארגנה קבוצה של צעירים בוגרי תנועת בח"ד בראשותו של מר יצחק קנולר, ושמה לה למטרה לאתר את אותם ילדים, להחזירם לחיק היהדות ולהכשירם לעלות לארץ ישראל. אחרי מאמצים רבים, התרוצצויות אין קץ ושתדלנות אצל גורמים שיכלו לסייע, נמצא והוכשר מתחם ששימש בעבר כמנזר והיה ריק מיושביו. היו אלה כמה מבנים בשולי כפר קטן בשם מרקין, ליד העיירה טורניי (TOURNAI) בדרום מערב בלגיה, סמוך לגבול הצרפתי.
במרקין הוקמה פנימיה במתכונת של "כפר נוער", בה למדו הילדים, עבדו, התפללו, שיחקו ולמדו. הבית אוכלס על ידי ילדים ובני נוער בגילאים 7-18. השיעורים ניתנו על ידי מורות בלגיות, בתוספת לימודי יהדות שניתנו על ידי מדרכים ומורים של התנועה ושליחים מהארץ.חיילי הבריגאדה העברית לקחו חלק מרכזי מאד בהדרכתם ובהשראת אווירה ארץ-ישראלית.
 היתה שם נגריה, מסגריה עם מחרטה וסנדלריה, והיו גם נערים שיצאו לעבוד במשקים החקלאיים של הכפר.
בשנים 1946-1947 עזבו את מרקין שתי קבוצות של צעירים וצעירות שעלו לארץ ישראל באניות מעפילים, והותירו במרקין רק את השכבה הצעירה ביותר. הילדים שנותרו הועברו למוסד ב"רונקייר", ששכן גם הוא באיזור כפרי, דרומית לבירה בריסל.
בסך הכל התחנכו בשני המוסדות הללו 133 ילדים ובני נוער, וכן צוות מדריכים ומורים שמנה כ-15 איש ואישה, מקצתם שליחים מהארץ, ורובם בני הגולה שעלו לארץ יחד עם חניכיהם.
 

חזרה לרשימה
 
טלפון:  08-8568476   |   פקס: 08-8535687
דוא"ל:  beit-haedut@beit-haedut.org.il  |  כתובת:  מושב ניר גלים 7924500