בשנים 1943-1944, כאשר רדיפת הנאצים את היהודים היתה בשיאה בבלגיה, חפשו הורים רבים מקומות מסתור לילדיהם הקטנים במוסדות ובמשפחות נוצריות, כדי לנסות להציל את אותם מהגרוע מכל. גם הועד היהודי שפעל בבלגיה עשה כמיטב יכולתו כדי לעזור במשימה זו. התוצאה היתה שילדים יהודים רבים נמסרו למנזרים ולמשפחות נוצריות. לחלקן היתה לא פעם מטרה נוצרית – מסיונרית ברורה, אך יש לציין שבמקרים רבים הוענק מקלט לילדים היהודים מתוך רגשי חמלה וטוב לב.
"להציל את הרוח" - בית הילדים במרקין.
בתום המלחמה נותרו רוב הילדים יתומים. לא היה להם לאן לחזור ולא היה מי שיאסוף אותם. אלמלא היה מי שיתעורר, היו ילדים אלה גדלים כנוצרים לכל דבר במשפחותיהן החדשות, או כנזירים קתוליים במנזרים.
באותה העת התארגנה קבוצה של צעירים בוגרי תנועת בח"ד בראשותו של מר יצחק קנולר, ושמה לה למטרה לאתר את אותם ילדים, להחזירם לחיק היהדות ולהכשירם לעלות לארץ ישראל. לא ניתן היה לעשות זאת ללא מקום אליו אפשר יהיה להביאם ולדאוג לכל צרכיהם, להעניק להם אהבה, תחליף לבית חם ותומך, ולהחזיר להם את זהותם האבודה. אחרי מאמצים רבים, התרוצצויות אין קץ ושתדלנות אצל גורמים שיכלו לסייע, נמצא והוכשר מתחם ששימש בעבר כמנזר והיה ריק מיושביו. היו אלה כמה מבנים בשולי כפר קטן בשם מרקין, ליד העיירה טורניי (TOURNAI) בדרום מערב בלגיה, סמוך לגבול הצרפתי.
במרקין הוקמה פנימיה במתכונת של "כפר נוער", בה למדו הילדים, עבדו, התפללו, שיחקו ובילו, ויכלו שוב להיות ילדים...
הבית אוכלס על ידי ילדים ובני נוער בגילאים 7-18. הצעירים בני 7-15 למדו בכיתות לימוד במתכונת של בית ספר רגיל. השיעורים ניתנו על ידי מורות בלגיות, בתוספת לימודי יהדות שניתנו על ידי מדרכים ומורים של התנועה ושליחים מהארץ. חיילי הבריגדה העברית לקחו חלק פעיל ומרכזי מאד בתחום ההדרכה ובהשראת אווירה ארץ – ישראלית. הנערות והנערים הבוגרים (גילאי 16-18) למדו ועבדו במתכונת "עלית הנוער" – חצי יום לימודים וחצי יום עבודה, ועסקו בכל תחומי המשק והתחזוקה של המוסד. היתה שם נגריה, מסגריה עם מחרטה וסנדלריה, והיו גם נערים שיצאו לעבוד במשקים החקלאיים של הכפר.
בשנים 1946-1947 עזבו את מרקין שתי קבוצות של צעירים וצעירות שעלו לארץ ישראל באניות מעפילים, והותירו במרקין רק את השיכבה הצעירה ביותר. המשאבים הכספיים הצטמצמו, וכבר לא היה צורך במקום גדול כל כך שעלות אחזקתו גבוהה. בשל כך הוחלט להעביר את הילדים למוסד ב"רונקייר", ששכן גם הוא באיזור כפרי, דרומית לבירה בריסל.
בסך הכל התחנכו בשני המוסדות הללו 133 ילדים ובני נוער, וכן צוות מדריכים ומורים שמנה כ-15 איש ואישה, מקצתם שליחים מהארץ, ורובם בני הגולה שעלו לארץ יחד עם חניכיהם.
מקורות:
חומר בארכיון בית העדות
|
בין ילדי מרקין – רונקייר:
אולגה כץ (גרוס)
אדית לביא (אידית ברגר)
שלום לנטוש
ברוך לסלו
משה (מוזס) גולדמן
אסתר גולדמן
סילבי מנס (צינדר)
הניה מרקוביץ (קורל)
סימה פנינה (קורל)
הדסה סגנר (הלמן הנצ'י)
משה סטודניה
חוה סלק (אוה שיפר)
פרץ ססלר
רבקה פוגל (כהן)חיים פוזננסקי
צביה פלורסהיים (פרידמן)
יהודה פרוכטר
חוה פריזנט (פרוכטר)
חוה שכטר (פרוכטר)
אברהם פריד
חיים פריד
חיים פרידמן
שושנה פרלין (אפל)
דוד פרלרוט
שלמה פרלרוט
יצחק פרקש
עדינה צור (ויינשטוק)
שלמה צין
|
רבקה קדמון (רג'ין מינסקי)
רחל קולברסקי (גנז)
לילי קולדרה (ססלר)
דבורה קונפורטי (דורה לונדרנר)
משה קליבלט
שרה קליבלט
טובה קראוס (שלומונוביץ)
רותי קרניאל (רנה גולדמן)
צפורה קרפף (ויינשטוק)
דוד רובין
פישל רוזן
דב בן אריה
דוד ריטרמן
צפורה רקטור (דסקל)
גילה (גיטה) שאנן
בצלאל שולץ
דבורה שטייגמן (שימונוביץ)
שושנה שטרן (רוזה גולדפרב)
מרים שמואל (מרישה פרלברגר)
מאיר שריד (זיידרמן)חיים זיידרמן
יוסף שרייבר
משה אפטר
יהודה קנולר
יונה בן ששון
שולמית מלמד
צבי שטיינר |
יצחק פרינץ
נחום בורק
רונן אפרים (נורברט קליין)
יונה טאוב
יהודה אל עמי
נתן אפטקר
יעקב בולקה
רבקה ולק
חנה אופנברג
ליאון אפפלדורפר
ג'ימי גוטליב
ססיל גולדמן
ססיל גרינבלט
יוסף הוכברג
אפרים ז'קונט
אריה ז'קונט
מנחם לבנבראון
צבי לבנבראון
רינה למברג
סימון רוזנבלום
רגינה שטאובר
ציפורה שטיינר
שרה שרייבר
יהודה וינטהולץ
משה מיסטרובסקי
רחל ז'יגלסקה
|
