תמרה נולדה בשנות השלושים בעיר קובנה שבליטא. כשנפלה הפצצה הראשונה ב-1941 השתנו חייה וילדותה נגמרה. במהלך המלחמה שהתה בגטו וילנה, לאחר מכן נשלחה למחנה ריכוז קייזרולד ובהמשך הועברה למספר מחנות עבודה. לפני השחרור השתתפה עם אחותה בצעדת מוות ממנה הצליחו לברוח ולהינצל. ב-1945 עלתה לארץ, הקימה משפחה ולמדה אומנות. ב-15 ציוריה המוצגים ב"בית העדות" תמרה מעבירה את זוועות השואה בדרך יצירתית, לדבריה: "כל אדם ששרד מהפלנטה האחרת תפקידו להשאיר תיעוד כדי שהדורות הבאים יזכרו ולא ישכחו, ולקוות שלעולם זה לא ישנה ושהעולם ילחם בפשע השנאה והרוע.
המלחמה נגמרה ב-1945, אבל בשבילי היא לא נגמרה" (תמרה).
