אלזה נולדה בצ'כוסלובקיה, לפני השואה הייתה אלזה משוררת, באושוויץ היא ראתה את סוף הדרך, את תאי הגזים והמשרפות.
היא ראתה כי גורל אחד צפוי לכולם והחרידה אותה המחשבה שכל היהודים ייעלמו ללא זכר וללא יכולת לספר את האימים. אלזה ניצלה אך רבים מבני משפחתה לא שרדו את השואה. שנים רבות שתקה אך לא שכחה, כדבריה: "איך לספר- האדם יצר זוועות אך לא ברא שפה לתאר אותן".
הזכרונות דחקו בה, אך היא הרגישה שאינה יכולה לבטא את רגשותיה ומחשבותיה במילים ולכן היא עברה לפיסול בחימר שרוף. היא מפסלת דמויות מטושטשות זהות וחסרות צלם אנוש. "אין אני מתיימרת לתאר את הזוועות ואת אלה שביצעון. רק לזכרונות מוקדשת עבודה זו, ולאלה שלא נותר להם זכר" (אלזה)
הזכרונות דחקו בה, אך היא הרגישה שאינה יכולה לבטא את רגשותיה ומחשבותיה במילים ולכן היא עברה לפיסול בחימר שרוף. היא מפסלת דמויות מטושטשות זהות וחסרות צלם אנוש. "אין אני מתיימרת לתאר את הזוועות ואת אלה שביצעון. רק לזכרונות מוקדשת עבודה זו, ולאלה שלא נותר להם זכר" (אלזה)
