לוקה וקס גדלה בעיירה יהודית בפולין, כזו המכונה ביידיש "שטייטעל". בילדותה היא חשה ריחוק וניכור מסוים כלפי הדמויות שליוו אותה בעיירה.
ב-1934, בטרם התרגשה על אירופה השואה האיומה, עלתה לארץ והתיישבה בתל אביב.
בעשרים השנים האחרונות, בעקבות מות בעלה, החלה לפסל וליצור דמויות.
ה"שטייטעל" שהיא מתארת בפסליה היא עיירה יהודית טיפוסית במזרח אירופה שלפני השואה. עיירה שתושביה אנשים פשוטים קשיי יום, רובם מאותו מעמד כלכלי שכל רצונם הוא להרוויח את לחמם ולעבור ליום הבא בשלום.
כשמסתכלים בתערוכה, בצורה שבה היא בנויה (הדמויות ממוקמות על מעמדים שקופים) ישנה תחושה שהדמויות מרחפות באוויר. לוקה וקס יצרה את הדמויות שלה כפי שהן מרחפות בדמיונה ובזיכרונה. הפסלים מייצגים דמויות שמאפיינות הרבה יהודים בעיירות יהודיות של פולין שנספו בשואה ואינם עוד אלא בגדר זיכרון מרחף אצל ניצולי השואה וזיכרון העם היהודי.
